top of page
  • Whatsapp

השכן מלמעלה

5 בנוב׳
זמן קריאה 4 דקות

עודכן: 9 בנוב׳


 

את הצעקות של ילדי השכנה הרעשנית שמעו כבר מחדר המדרגות. ״אל תדאגי,״ שוקי ניסה להרגיע אותה, ובעיקר את עצמו. ״אנחנו נפרוץ לדלת שלהם, נשתיק את הילדים, נראה להם בדיוק מאיפה משתין הדג ומאיזה עץ עושים גיטרה!״

״האקדח טעון?״

״מה פתאום, נראה לך? רק זה חסר לי!״

״אני כל כך שמחה שאתה איתי!״ אביגיל נאנקה, משווה לקולה טון כאוב, מביטה בשוקי ממשש את אקדח הברטה שלו, מתכונן לפעולה ועם זאת מוצף בחרדות, בדיוק כמו בכל פעם שהיה אנוס להחזיק בידיו נשק קטלני.

ולמרות זאת, הוא דפק בדלת – פעם אחת, פעמיים, שלוש – אך לא נשמע מענה מן הצד השני.

״רועש אצלם,״ הוא ניסה להסביר.

״אולי פשוט תדפוק כדור במנעול של הדלת?״ אביגיל הציעה.

״עם האקדח?! השתגעת? מה פתאום. חכי, הם יפתחו,״ שוקי ניסה לפעול בדרכים מקובלות יותר.

אביגיל צלצלה בפעמון, אך עדיין לא נשמע מענה.

שוקי צלצל גם הוא, ורק כעבור שלוש דקות נשמע קול מן הצד השני – קול של גבר. ״מי זה?״ הוא שאל.

״זה החבר שלה,״ אביגיל לחשה לשוקי. ״הוא מציץ בעינית. אולי תדפוק לו כדור בעין?״ שוקי כבר כולו נטף זיעה. ״חכי, הוא יפתח.״

״זה אני,״ שוקי השיב לשכן.

״מי זה אני?״ השכן שאל.

״פשוט אני!״ שוקי הרגיש חסר אונים. הוא מסתבך. בסוף עוד יחסלו אותו במקום שהוא יחסל אחרים.

״אתה החבר הסמרטוט של הזונה מלמטה? חבל לכם על הזמן היקר שלכם. אנחנו לא נפתח לכם. ואת – אם כבר בחרת גבר שיגן עלייך, לפחות היית מביאה גבר־גבר. הסמרטוט רצפה הזה לא יעזור לך.״

אביגיל רשפה לעבר שוקי: ״הוא קרא לך סמרטוט רצפה!״

״אל תדאגי. הוא לא יודע עם מי יש לו עסק,״ שוקי כבר הרגיש איך גרונו יבש, מצחו נוטף זיעה קרה, ולא ממש אכפת לו איך ההוא קרא לו, הוא רק רוצה לעוף מחדר המדרגות המזדיין הזה. אבל איך יסתכל על אביגיל אחר כך? ומה היא תספר כשתגיע לנתניה?

״תקשיב לי ותקשיב לי טוב – יש לך עסק עם הבן של זינזאנה,״ שוקי אמר בקול רועד, משוכנע בכל מאודו שזה כבר יהיה שובר השוויון. ״תראי איך הוא יורד על ארבע,״ שוקי חייך אל אביגיל, שמצידה לא הפסיקה להפציר בו לפרוץ כבר את הדלת.

צחקוק נשמע מן הצד השני של הדלת. ״הבן של זינזאנה?! הרגת אותי!״

״מי זה?״ קולה של השכנה התקרב אל הדלת.

״איזה ליצן... זינזאנה עאלק,״ החבר השיב לה ואז קרא לעבר הדלת. "אם אתם לא עפים מפה, קבלי שמהיום אני מחנה לך בחניה. ואם תמשיכי לעלות לפה, ניקח לך גם את המחסן. אל תסתבכי עם הבן של ארואסטי.״

״מי זה ארואסטי?״ אביגיל לחשה לשוקי.

״בחיים לא שמעתי עליהם,״ שוקי לחש בחזרה. ״אפילו לא בעשירייה הפותחת. אל תדאגי, הם רק יפתחו את הדלת – והלך עליהם.״

אביגיל לא הספיקה להשיב וכבר הארואסטי פתח את הדלת. שוקי נבהל כל כך עד שהאקדח נפל מידיו, ובאורח נס, כדור שהיה בקנה נפלט לכיוון הבוהן של ארואסטי.

״אאוץ׳! בנזונה!״ הערס צרח, אוחז ברגלו ומדדה איתה אל פנים הבית, מדמם על השטיחון.

״תגידו אתם נורמליים?״ השכנה צרחה עליהם, וכבר באה לאסוף את האקדח מהרצפה, אלא שאביגיל הקדימה אותה, ואז, כשהצעצוע אצלה ביד, והקנה מכוון אל הגולגולת של השכנה, רוח זינזנאית בלתי נתפסת השתלטה עליה. שוקי נותר המום והביט אל פנים הבית, מודאג ממצבו של החבר, שלא הפסיק לצרוח מחדר האמבטיה שיורד לו דם, ושלושת הילדים של השכנה קפאו במקומם, רושמים רגע היסטורי של שקט מופתי.

״זוזי אחורה, אם את לא רוצה לחטוף גם את,״ אביגיל איימה עליה ללא היסוס, בעוד שוקי נכנס אל פנים הבית, לכיוון האמבט, לשאול את השכן לשלומו.

״תתרחק מהחבר שלי, רוצח! אני אקרא למשטרה!״ השכנה איימה.

אבל שוקי נותר בשלו. ״אתה בסדר?״ חקר את השכן, מציץ פנימה לעבר האמבט המוצף בדם.

״אני אהרוג אותך! רוצח!״ השכן יצא מהאמבט לכיוונו של שוקי, נחוש להשיב מלחמה ולחסל אותו במכות, מה שהוביל את שוקי לסגת מייד לאחור ולהתחבא מאחורי האקדח של אביגיל.

״אתם לא תאיימו על החברה שלי! הבנתם?!״ דידה הערס לעבר הדלת, אלא שאביגיל לא היססה, כיוונה את האקדח לעבר הבוהן השנייה שלו ופגעה בה בדיוק מרשים.

״את לא נורמלית!״ השכנה מלמלה, ואפילו על זה אביגיל לא נותרה חייבת: ״אני ביקשתי ממך יפה לשמור על שקט, לא הקשבת לי – אז הנה את משלמת את המחיר. עכשיו תביאי אותו לפה."

״רוצחת!״ השכנה רשפה בזעם, אך הלכה להביא את החבר שלה שהגיע בזחילה אל הדלת, צורח ומקלל, ואז אביגיל הבהירה לו היטב, בקור רוח ראוי לציון: ״אתה בא איתנו.״

השכנה נראתה המומה, חסרת אונים ממש. ״מה אתם רוצים ממנו? אני אהיה בשקט, אני מוכנה אפילו לעבור דירה. תוך חודש – אני לא פה. אם הייתי יודעת שיש לי עסק עם זינזאנה לא הייתי שוכרת פה דירה בכלל.״

״בוא חמוד,״ אביגיל סימנה לחבר להתקרב אליה ואל שוקי.

בעל כורחו זחל ערס הצעצוע לכיוון המדרגות, ממלמל שהוא חייב טיפול רפואי, ומתחנן שייתנו לו לחיות.

״בוא. אל תדאג, מתוק. באחוזה של זינזאנה יש מרפאה. יחבשו אותך וייתנו לך יחס של וי־איי־פי.״ שוקי היה המום לא פחות מהשכנים למשמע דבריה. ״לאן את חותרת?״ לחש.

אביגיל התעלמה. ״בוא. ואתם – אין יותר רעש, כן? גם אתה, ראש הקנוניה,״ פנתה אל הילד הבכור בן השש שהיה נטוע במקומו, חיוור יותר מקוק פרסי. ״אין יותר משחקים בבית. רק בגינת המשחקים, כן?״

״את משוגעת!״ השכנה רשפה, והחזה שלה שאיים להתפרץ מהטוניקה עלה וירד כמו קונגו. שוקי, שהשתרך אחרי אותה משוגעת, נותר המום מהאומץ שהפגינה. אילו היה לו רבע מהאומץ הזה, כבר מזמן היה הופך לחביב המשפחה ולא למוקצה מחמת אין־אונות.

 

כל הדרך בהאמר של שוקי, שהחליף את הטסלה ששימנה את נהר, החבר מלמל שכואב לו, בכה שהוא עומד למות, ושאל ללא הרף: "מה כבר עשיתי?"

״אתה יודע טוב מאוד מה עשית. ומבחינתי ויקטור ישחרר אותך הביתה רק כשהחברה שלך תתפנה מהדירה ותשיג לי שכנים נורמליים במקומה. זוג קשישים יתקבלו בברכה.״ אביגיל קבעה והגבירה את הרדיו כי בדיוק התחיל השיר שהיא הכי אוהבת של אושר כהן.

 

 
 
 

תגובות


bottom of page