נעים להכיר, שמי יונתן

שמי יונתן רון, יליד 77׳, נשוי לאנה ואבא לנֹגה, מעצב גרפי ובוגר תואר ראשון בתקשורת במכללת ״ספיר״. בימים אלו (חורף 2025) סיימתי לכתוב את הספר ״לא אותו בנאדם״, סיפור על זוגיות לצד פוסט טראומה. חמש וחצי שנים שקדתי על המלאכה, והנה, כאן כבר הגיע המוצר הסופי, מוגש אל הקוראים. במאי 2025 הוצאתי לאור את הספר ״דודה ברטה. קומדיית מלחמה בשלושה חלקים״, קרבות ירושה סביב דודה דמנטית עשירה. בסוף 2026 עתיד לצאת לאור ספרי ״שלישיית הגמר״, שלוש נובלות השזורות זו בזו על שלושה לוזרים עם חלומות גדולים וומכשול בדרך לא פחות גדול.

​

את עולם הכתיבה גיליתי באופן ממש מפתיע עוד ב-2005, בעת אשפוז (חסר מעש) בבית חולים. לא היה לי אז מושג בכתיבה, אבל את התשוקה לא ניתן היה לעצור. מאז, לקחתי בערך 300 סדנאות, קראתי את מיטב מדריכי הכתיבה, נהייתי מומחה לפיצוח עלילות, וכן, נכון לרגע כתיבת שורות אלו, יש באמתחתי שני ספרים שסיימתי: ״לא אותו בנאדם״ אותו התחלתי לכתוב ב-2018, ואת ״דודה ברטה״ אותו כתבתי ב-2024 בצל המלחמה הנוראה והחרדות הקשות סביב איום קיומי.

​

קצת על הספר ״לא אותו בנאדם״ 

​

את שירותי הצבאי התחלתי בהדחה מממר״ם וסיימתי בחטיבת חברון. השירות המאתגר היווה עבורי כר פורה לעסוק בהווי הצבאי ובהלומי הקרב. במבט לאחור זו ללא ספק התקופה המשמעותית בחיי, שהובילה אותי להבין את השליחות שלי ככותב. כולי תקווה שבזכות הספר וגיבוריו תעלה המודעות לפוסט טראומה ולא נשמע יותר על חיילים שנפצעו בנפשם בעת שיצאו להגן על המולדת, אבל עם תום רעם התותחים, הם נותרו שקופים.

​

כחלק מתהליך הכתיבה פגשתי הלומי קרב, דיברתי עם מטפלים בפוסט טראומטיים, קראתי ספרים בנושא, והרגשתי שזה כבר חלק ממני. גיליתי מדינה שחיה בפוסט טראומה, עם נפגעים רבים ממלחמה או מבצע זה או אחר, שלא תמיד נמצא מזור לכאבם, לחורבות ולהרג. 

לא מעט פעמים מצאתי את עצמי עם דמעות בעיניים רק מלשמוע סיפורים של הלומי קרב שנשלחו למלחמה ואיבדו את נפשם אבל המדינה לא ידעה להוקיר להם תודה, ובמקרים רבים אף להאשים אותם בהתחזות. זה חרה לי עד כאב. ואז הגיע גם הסיפור של איציק סעידיאן שהעלה את עצמו באש בפתח המבנה של אגף השיקום, ואחר כך השבעה באוקטובר - ופה כבר ידעתי שאני נלחם למען החברים שלנו שמגנים על המולדת שלנו. שאני כותב את הספר כדי להציף את הנושא ולהביא אותו ככל הניתן אל מודעות הציבור. כדי שללוחמים יהיו חיים טובים יותר. כדי שאנחנו כחברה נהיה הוגנים יותר מוסרית. 

​

עוד ועוד אנחנו מגלים על עצמנו שאנחנו מדינה פוסט טראומטית, ובכל זאת, על הפן הזוגי והחיים שבמקביל לכל הפלאשבקים ניסיתי להתעכב קצת, לספר עוד כמה סיפורים שלא תמיד מדברים עליהם. כולי תקווה שאם רכשתם את הספר, לא רק תהנו ממנו, אלא גם תקבלו פרספקטיבה נוספת על חייהם של הלומי הקרב. 

​

וקצת על ״דודה ברטה״

את דודה ברטה כתבתי מתוך מקום כואב ואישי – ההתמודדות עם אימא דמנטית שכבר לא מזהה אותי, והצורך להפוך את השבר הזה למשהו שניתן לצחוק ממנו. בתהליך הכתיבה גיליתי עד כמה ההומור הוא לא רק כלי בריחה, אלא גם דרך הישרדות אמיתית. כך נולדה ברטה – דודה עשירה, בלתי נסבלת, מלאה גחמות, שמסובבת את כל האחיינים סביב הירושה שלה. בכתיבה מצאתי שילוב בין קומדיה פרועה, דמויות גרוטסקיות ומצחיקות עד דמעות, לבין אמת אנושית עמוקה שמציצה מבין השורות.